פסק-דין בתיק פש"ר 4662-11-09

בפניי בקשה של חייב (להלן: "החייב") להכריזו פושט רגל.

החייב יליד 1971, נשוי ואב ל-4 ילדים קטינים, גר בבית השייך לו בכפר מנדא ללא משכנתא.

ביום 15.12.09 ניתן צו כינוס לנכסי החייב על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 327,000 ש"ח
ל-22 נושים.

על החייב הושת תשלום חודשי בסך 200 ש"ח.

עד למועד הכנת חוות דעת הכונס הרשמי הוגשו נגד החייב 16 תביעות חוב בסך של 1,338,155 ש"ח, מתוכם סך של  53,796 ש"ח נתבעו בדין קדימה.

ההפרש בין החובות המוצהרים לבין החובות שנתבעו, נובע מכך שהחייב לא הצהיר "ברחל בתך הקטנה" על חובו לבנק הפועלים, הגם שלשיטתו צירף מסמכים לגבי חוב זה בין הנספחים לבקשה.

החייב לא הציע הצעת הסדר נושים לסילוק חובותיו.

טענות הצדדים:

א.      בבקשה לפשיטת רגל טען החייב כי הסתבכותו הכלכלית נבעה מכישלון עסקי. לדבריו מאז 2002 ובמשך 8 שנים עבד כקבלן כוח אדם המספק עובדים לחקלאות.

דא עקא, שעקב אי תשלום סדיר של מזמיני העבודה, לא יכול היה לפרוע חובותיו ותשלומי שכר לעובדיו. כל אלה בצד ריבית שגבו הבנקים והלוואות שנתן לעובדיו שלא הוחזרו, הביאו לכשלונו הכלכלי.

ב.       הכונ"ר מתנגד להכרזת החייב פושט רגל בהדגישו כי הטענה להסתבכות בחובות כפי שנטען הינה טענה בעלמא.

          החקירה של החייב במשרדי הכונ"ר העלתה כי עסקו של החייב הניב לאורך השנים הכנסות נאות ובהתאם לכך ניהל החייב רמת חיים גבוהה ובזבזנית, ברכישת רכבי יוקרה ובריבוי נסיעות לחו"ל. הטענה כי העסק הפסיד בשנת 2008 אינה מגובה במסמכים ונסתרת ברווחים שתועדו בשנים שקדמו ובשנת 2009. הכונ"ר מוסיף ומעלה תמיהות על עבודתו של החייב כיום, בעסק דומה שהקים אחיו, כשבעבר היה אחיו שכיר בעסק של החייב, בשכר נמוך בסך 3,500 ש"ח.

          באלה הנסיבות, עותר הכונ"ר לדחיית הבקשה.

הפן הנורמטיבי:

סעיף 18ה' לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם-1980 (להלן: "הפקודה") קובע, כהאי לישנא:

"(א)   בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1)     להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2)     לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו..."